לידה היא דבר לא צפוי בכלל ובכל זאת, היא מלאה בציפיות. במקרים רבים יש פער בין מה שחלמנו שיהיה בלידה לבין מה שהתרחש בפועל, כשזה קורה זה יכול להותיר תחושות של אכזבה, אשמה, בושה, כעס ואובדן.
לרובנו יש ציפיות שונות בנוגע ללידה שלנו. הציפייה המובנת מאליה והיא שתהיה לידה טובה ומעצימה. ציפיות לגבי האופן בו אלד, האופן בו אתנהל וארגיש במהלך הלידה, היחס שאקבל, איך יראה הרגע בו אפגוש בתינוק.ת שלי לראשונה, ורבות אחרות.
הפנזטיה שהתגבשה לגבי הלידה יכולה להיות קשורה לסיפורים ששמענו, לסיפור הלידה של אמא שלנו (ורצון לחוות משהו דומה או להפך, להצליח לחוות משהו אחר), על סיפור הלידה הקודם שלנו, או על למה נחשבת כלידה 'האידאלית' בעיני החברה: הרבה פעמים תהיה זו לידה נרתיקית, טבעית, ללא התערבויות.
עם זאת, לידה היא דבר לא צפוי ובמקרים רבים יש פער בין מה שתיכננו או קיווינו שיהיה ולבין מה שהתרחש בפועל. אף לידה אינה כקודמתה, אפילו לא עבור אותה אישה. דוגמא שכיחה לפער כזה הוא בלידה שדרשה התערבות רפואית כמו בניתוח קיסרי חירום. בהרבה מקרים זהו 'תסריט' שנתקשה לחשוב עליו ולדמיין אותו מראש, לכן הפער הזה יכול להרגיש מטלטל, קשה ואף טראומתי. אולם גם לידות שנחוו כחיוביות בסך הכל, יכולות להיות אחרת ממה שחשבנו, ולהיות קשות לעיכול. למשל: לידה שהייתה מהירה מאד מהמצופה.
כשתוכנית הלידה לא התממשה כפי שקיווינו, זה עלול להותיר רגשות אשמה ובושה. יכולות לצוף מחשבות טורדניות כמו: 'לו רק הייתי עושה ככה או לא הייתי עושה ככה..' אז אולי דברים היו מתפתחים אחרת, אז 'הייתי מצליחה' ללדת באופן שרציתי. לעתים יש ציפיות מעצמנו בזמן הלידה, כמו להצליח להתמודד בצורה מסוימת עם הכאב, להצליח להיות 'בזון' שלי כל הזמן או בשליטה. ציפיות אשר עלולות להיות נוקשות מדי או לא ריאליות.
הרבה מאיתנו עושות המון על מנת להגיע כמה שיותר מוכנות ללידה וכדי להצליח להגשים את הפנזטיה שיש לנו לגביה. אנחנו לוקחות קורסים, קוראות ספרים, מבצעות תרגילי תנועה, הולכות לטיפול, מקפידות על תזונה, ועוד שיטות שונות (ולפעמים משונות) אחרות. אז, כאשר דברים קורים אחרת ממה שהתכוננו אליו, אנחנו עלולות להרגיש כאילו 'נכשלנו'.
בדומה, קורסי הכנה ללידה מלמדים אותנו שהגוף "יודע ללדת". אז מה קורה בלידות בהן היה סיבוך כלשהו? בהן הלידה לא התקדמה מסיבה כלשהי ונדרשה בה התערבות רפואית? לידות מסוג אלה עלולות להותיר תחושה שמשהו בגוף לא עשה את העבודה כראוי, שהגוף נכשל כביכול.
חשוב לזכור שלידה הוא אירוע שתלוי בהמון גורמים, רובם אינם בשליטתנו. לכן, אם לא 'הצלחת' ללדת נרתיקית, אם הלידה לא הייתה טבעית כפי שרצית, אם לא נראית בדיוק כמו שנשים אחרות נראו בסרטי לידה שראית- זה לא אומר שמשהו לא בסדר אצלך או שמשהו לא בסדר בגוף שלך! וזה לא קשור למשהו שעשית או לא עשית!
כשמשאלת הלב שלנו לגבי הלידה לא התממשה- זה יכול להרגיש כמו אובדן של ממש. זה יכול להשפיע על המצב הנפשי, על תהליך ההחלמה מהלידה ועל הקשר עם התינוק.ת. לפעמים התגובה מהסביבה תהיה לנסות ולהרגיע ולהגיד שכל עוד "האם והתינוק בריאים- זה מה שחשוב". זה באמת חשוב! אבל גם הכאב שמתעורר הוא חשוב והוא לא דבר שאפשר לשלוט בו. ניסיון שלא להתייחס אליו, להפחית או לבטל אותו, עלול לעשות בדיוק ההפך- להעצים אותו.
כחלק מתהליך ההחלמה, חשוב לתת מקום לכל הרגשות שעולים, כמו לחוויה של אובדן לצד התרגשות ושמחה. כמו שחשוב לשים לב גם לקולות היותר קשים ומאשימים ולהבין אותם יותר לעומק. לאפשר לעצמנו להתאבל, להתאכזב ולכעוס על מה שקיווינו שיקרה ולא התרחש.
לעתים הפער בין הציפייה למה שקרה בפועל בלידה יכול להותיר סימני שאלה או תחושה של תקיעות מסוימת. לפעמים ירגיש חשוב לדבר עם מי שנכח שם כמו המלווה/ רופא.ה/ מיילד.ת כדי להצליח להיזכר ולהבין יותר לעומק מה קרה שם. כמו כן, לעתים מה שלא התממש בלידה יבקש מענה בדרך אחרת בחיים שאחרי הלידה. למשל, במקרה שהאם נאלצה להיפרד מהתינוק שלה לזמן מסוים אחרי הלידה- היכולת ליצור חוויות אינטימיות של קשר עם התינוק לאורך זמן נתנה מענה לאותה חוויה קשה. או: מישהי שהרגישה שלא הייתה פעילה בלידה כפי שרצתה, בחרה לשלב יותר תנועה בחייה. או: מישהי שבחרה לפעול למען זכויות יולדות ולהשמיע את הקול שלה שהרגישה שלא הצליח להתבטא בזמן הלידה.
מפגשי עיבוד חווית לידה יכולים לאפשר מרחב קשוב ומכיל לביטוי אותו כאב ותחושת אובדן אחרי לידה שהתרחשה אחרת ממה שקיווינו. לעזור להבין טוב יותר מה הצורך שהיה ולא קיבל מענה בלידה, ומה אותו צורך מבקש כרגע. תהליך עיבוד חווית הלידה יכול לעזור להכניס יותר חמלה פנימה, ואולי להצליח להסתכל גם על הדברים הטובים שקרו בלידה, מה כן התאפשר, ועל הכוחות העצומים שכל אחת גייסה עבור הלידה ועבור התינוק.ת שלה.